כיצד ניתן לאבחן גידול במוח בכלל וגידול במוחו של פעוט בפרט
ככל שעולה החשד לגידול במוח על תסמינים וסימנים מוכרים ומחשידים, על הרופא לשלוח את המטופל לאבחון שיאשש או ישלול את היות הפעוט בעל גידול מסוכן במוחו. קיימות כמה וכמה אפשרויות כדי לאבחן גידול במוח; בין האפשרויות הקיימות, צילום גולגולות, ביצוע בדיקת ביופסיה, ביצוע בדיקת הדמיה מסוגים שונים וכו'.
לאילו תסמינים יש לשים לב?
תסמינים מוכרים נוספים של גידול במוח, יכולים להיות – פרכוסים ואף שינויים כאלה ואחרים באישיות הסובל, אם כי נראה שהאחרון קשה לזיהוי אצל תינוקות אך לא בהכרח. יודגש שוב, כי אף לא אחד מהתסמינים הללו מצביע בהכרח על גידול במוחו של המטופל, אך ככל שקיים גידול במוחו של המטופל, יתכנו סימנים כמו אלו שהוצגו קודם לכן. כאשר מדובר ספציפית בפעוטות, אפשר לאבחן גידול במוח על סמך בדיקות מעבדה אשר נערכו לילד.
כמו כן, תסמינים אשר עשויים להופיע ספציפית אצל ילדים ויתכן ומטבע הדברים כי יחפפו עם תסמינים שעלולים להתקיים אצל כל בן אדם אשר סובל מגידול במוח, הם כדלהלן: כאבי ראש, הקאות, עצבנות יתר, שינויים באופן הדיבור (ככל שהפעוט מדבר), נטייה הצידה של הצוואר, שיתוק מחצית הפנים, סחרחורות, בעיות קורדינציה שהופיעו ולא היו קיימות בפעוט קודם לכן, ירידה יכולת הראייה ופרכוסים.
כיצד יש להוכיח רשלנות רפואית?
ראשית, כפי שהוסבר בתחילתו של המאמר, על התביעה להוכיח כי הרופא חוטא למעשה לסטנדרט הסבירות – הרופא הסביר. קרי, שנהג שלא כפי שמקובל בפרקטיקה הרפואית הנוהגת בישראל וסטה ממנה. הסטייה מסטנדרט הסבירות, יכולה להיעשות הן במעשים אקטיביים והן במעשים יותר פסיביים.
למשל, באבחון מאוחר של גידול במוחו של פעוט, הרופא בעצמו לא עשה נזק במו ידיו, אלא היעדר מעשיו גרמו לבעייתו של המטופל שלו להחמיר. שנית, על התביעה להוכיח כי קיים קשר סיבתי בין התרשלותו של הרופא וסטייתו מסטנדרט הסבירות המקצועית הצפויה ממנו, לבין הנזק שנגרם לפעוט.
קרי, אילו לא היה מתרשל הרופא, לא היה נגרם נזק, או לחלופין – לא היה מתווסף נזק נוסף. כמובן, שככל שימצא הרופא רשלן, יהיה הוא חב רק בגין הנזק שהתווסף – שקרה בגלל רשלנותו, שכן לא הוא יצר את הגידול במוחו של הפעוט, אלא רק באופן מסוים, גרם להחמרתו.
לדוגמא: פעוט מובא אל הרופא עם תסמינים ברורים של גידול במוח, תסמינים שעל בסיסם רופא סביר היה שולח את הפעוט לבדיקה שתאשש או תשלול גידול במוחו. עם זאת, הרופא בדוגמא זו נמנע מלעשות כך. עקב כך, לא התגלה הגידול במוחו של הפעוט בזמן וכעבור זמן מה נפטר.
על התביעה להוכיח, כי אילו הרופא, בעת שהוגש לו הפעוט לבדיקה, היה מאבחן, כפי שהיה מצופה ממנו, את הגידול במוחו של הפעוט – אז התינוק היה ניצל. ככל שיוכח קשר עובדתי זה, ניתן יהיה לתבוע את הרופא בגין רשלנות רפואית בהריון או בשל היעדר אבחון או לחלופין אבחון מאוחר (ככל שאבחן זאת מאוחר יותר).
מקרים בהם יכולה להתקיים רשלנות רפואית במקרי גידול במוחו של פעוט
יתכנו מקרים בהם הרופא ישים לב לתסמינים אך ייתן אבחון שגוי להם – כך שהתוצאה להיעדר אבחון הגידול במוח שהוצגה קודם לכן, תהיה דומה. גם לעניין זה, ככל שיוכח שרופא סביר על פי הפרקטיקה הרפואית הנוהגת והמקובלת היה שולח את הפעוט לאבחון גידול במוח – ואילו הרופא הנתבע לא עשה כך, ניתן לראותו כרופא שהתרשל בתפקידו.
בנוסף, וכפי שנדון בתחילת המאמר, יתכנו מקרים בהם הרופא יחשוד ויאבחן את הגידול במוח רק בשלב מאוחר מדי של הגידול, למרות שהיה עליו, על פי תסמינים מעידים, לשים לב לכך הרבה קודם לכן. משום שאבחון מוקדם במקרים אלו הוא קריטי – קיומו של קשר סיבתי במקרים של אבחון מאוחר הינו אפשרי ביותר.
